פסק-דין בתיק עפ"ס 59128-05-12

הנשיאה נילי ארד

1.      לפניי ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופט דורי ספיבק; ת"פ  29942-02-11) מיום 23.5.2012, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת כי השופט  יפסול עצמו מהמשך הדיון בהליך.

הבקשה לפסלות ודחייתה

2.      נגד המערערת הוגש כתב אישום בגין העסקה שלא כדין של עובדים זרים ללא היתר כדין, ללא חוזה עבודה בכתב כדין ומבלי שהחזיקה במסמכי העסקה במקום העבודה, בניגוד לסעיפים 2(א), 2(ב)(2) ו-2(ב)(5) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991.

3.      בפתח ישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 23.5.2012, ביקשה המערערת כי השופט יפסול עצמו מהמשך הדיון בהליך. זאת, מן הטעם שהאישומים נגדה עניינם בהעסקת עובדים זרים שלא כדין, והוברר לה כי קודם למינויו לשיפוט, העניק השופט שירותים משפטיים לעמותת קו לעובד העוסקת בזכויות עובדים זרים בישראל. בנסיבות אלה טענה המערערת כך:

" אדוני שירת את קו לעובד, נתן שירותים משפטיים, לנו זה מאוד מפריע הקרבה של אדוני לעניינים המשפטיים כאן מהצד של העובדים. אנו גם יודעים שאדוני נהג לפסול את עצמו במקרים דומים ואנו נבקש מאדוני לפסול את עצמו גם הפעם. הקרבה של אדוני המטריה הספציפית שבתיק זה כנגד העובד וכנגד הצד של המעסיק מפריע ללקוח שלי מאוד, ונדמה לנו שזה יוצר איזה שהוא חוסר איזון".

4.      בא-כוח המדינהביקש לדחות את הבקשה, תוך שטען כי "עיסוקו של שופט בעבר בייצוג עובדים זרים אינו מקים חשש למשוא פנים בשאלה של עבירה על חוקי עובדים זרים בהתדיינות בין המדינה לבין מעסיק".

5.      בהחלטה מיום 23.5.2012, נדחתה בקשת הפסילה מטעמים אלה:

" בפני בקשה לפסילתי מלדון בתיק זה, המנומקת בכך שבעבר, בטרם התמניתי לשופט, סיפקתי שירותים משפטיים לעמותת קו לעובד. ב"כ המאשימה מתנגדת לבקשה.

   אכן, טרם שהתמניתי לתפקידי שופט, בחודש פברואר 2012, ייצגתי את עמותת קו לעובד בכמה תיקים משפטיים, וזאת במסגרת עבודתי בקליניקות המשפטיות של אוניברסיטת תל-אביב. ואכן, צודק ב"כ הנאשמת, שבשבועות הראשונים לכהונתי כשופט, ביום 14.4.11, אף החלטתי לבקשת צד לפסול את עצמי מלדון בתיק מסויים (תע"א 2221-09 סאנדויו וויראל נ' פריוטקס ואח') לבקשת צד בתיק שבו בא כוח התובע מונה לתפקידו על ידי עמותת קו לעובד. הדגשתי באותה החלטה שמדובר בהחלטה המבוססת על הנסיבות הספציפיות של אותה פרשה.

   נסיבותיו של תיק זה שונות לחלוטין, כיון ש אף לא אחד מהצדדים לתיק קשור בדרך זו או אחרת לעמותה שאותה ייצגתי בתיקים משפטיים. למעלה מן הנדרש אעיר, שאפילו היה קשר כלשהו בין העמותה אותה ייצגתי בעבר ובין הפרשה נשוא כתב האישום שהוגש בתיק זה, לא היה בכך כדי לפגוע ביכולתי לשבת בדין בתיק זה. בבית דין זה מכהנים שופטים רבים שבעבר שימשו כפרקליטים וייצגו לקוחות שונים. העובדה ששופט בעת ששימש בעבר כפרקליט ייצג גוף מסויים אינה מהווה עילת פסלות לאותו שופט מלדון בכל תיק שלאותו גוף היה אליו קשר בעבר. כל מקרה צריך להיבחן לגופו. על השופט לברר עם עצמו האם הוא מאמין באמונה שלמה ביכולתו למלא את התפקיד שהוטל עליו גם באותו התיק.

   בנסיבות תיק זה, איני סבור שמתקיימת אחת מעילות הפסלות הקבועות בחוק. איני חש קושי כלשהו למלא את תפקידי כשופט בתיק זה בצורה אובייקטיבית, ולקבל בו החלטות ענייניות, ללא שמץ של משוא פנים. מכאן שאיני חש כל מניעה לישב בדין בתיק זה. לפיכך, הבקשה נדחית." (ההדגשות לעיל שלי - נ.א) .

6.      נוכח החלטת בית הדין האזורי הדוחה בקשת הפסלות, הודיע בא-כוח המערערת כי בכוונתו להגיש ערעור על החלטת הפסלות. לפיכך, ומתוקף הוראת סעיף 147(א) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, הורה השופט על הפסקת דיון ההוכחות ודחייתו ליום 13.9.2012.

הערעור

7.      ערעורה של חברת עוזמכוון נגד החלטת בית הדין האזורי הדוחה בקשת הפסלות בטענה, כי מתן שירותים משפטיים לגופים חברתיים הומניטאריים מהסוג עליו נמנית עמותת קו לעובד כרוך באופן חשיבה ובתפיסה חברתית, אנושית ומוסרית אשר הופכת לתפיסת עולמו של נותן השירותים. אי לכך טענה, כי השופט "כבול" במטען של תפיסת עולם זו, כמי שנתן שירותים משפטיים לעמותה שכזו בעבר "ואינו יכול לפרוק אותו מעל עצמו"; וכי בנסיבות אלה נוצר חשש ממשי למשוא פנים, משהשופט לא יוכל לנהל ההליך "באופן נטול פניות מבלי שהמטען החברתי/ אנושי/ מוסרי אותו הוא נושא עימו ישפיע על הדרך בה ינהל הוא את ההליכים המשפטיים כמו גם על הדרך בה ישפוט הוא את דרכי פעולתה של המערערת".

הוסיפה המערערת וטענה כי היא מנסה "ליצור עבור עצמה זירה נוחה ונעימה יותר לניהול הגנתה שהרי בהליכים פליליים המדובר, זירה המשוחררת מכל 'איום' או השפעה".

8.      המדינהלא הגישה עמדתה בערעור, על-פי הרשות הנתונה לה בתקנה 112ג(ד) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

הכרעה

9.      לאחר שנתתי דעתי לכללהחומר שהובא בפניי ובנסיבות הענין, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. טעמיי לכך אבאר להלן.